מבחני ביצוע מתמשך (CPT) ממוחשבים הם מבחנים אובייקטיביים, הנחשבים כמסייעים מאד בתהליך האבחון בחשד לקיומה של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ונמצאים בשימוש נרחב, אולם בפועל מספקים תועלת קלינית נמוכה בשל יכולת אבחון נמוכה וריבוי טעויות. במבחנים אלו רבים הילדים שאין להם הפרעת קשב המאובחנים "כאילו" יש להם. ואחרים, להם יש הפרעת קשב, מאובחנים כ"ללא בעיה". האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) המליצה מאד על פיתוח כלים אבחוניים ממוחשבים ויעילים יותר.
 

במחקר בינלאומי בו השתתפו 547 ילדים בגילאי 6-12 שנים, הצליח מבדק ה - MOXO להבדיל בין ילדים שסובלים מ-ADHD לבין ילדים שאין להם ADHD. התוצאות מובהקות סטטיסטית בכל המדדים שנבדקו : קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות, תזמון וזמן תגובה. מבדק ה - MOXO הראה רגישות של 90% וסגוליות של 86% באבחון הפרעת קשב וריכוז.

 קבוצת הילדים התחלקה ל- 178 ילדים שאובחנו כסובלים מ-ADHD בהתבסס על קריטריונים של DSM-IV-TR ו-369 ילדים ששימשו כקבוצת ביקורת. אף אחד מהילדים לא קיבל טיפול תרופתי בעת ביצוע המחקר.
 

תוצאות המחקר הראו כי מבדק ה - MOXO, המבוסס על אלגוריתם שמטרתו הגברת התועלת האבחונית, מספק רגישות וסגוליות גבוהות והינו כלי עזר מבטיח ותומך החלטה אובייקטיבי, מדיד ומדויק לשימוש בתהליך האבחון של הפרעות קשב וריכוז (ADHD).
 

המחקר נערך בשיתוף:

ד"ר איתי ברגר, היחידה לנוירולוגיית ילדים, המרכז הרפואי הדסה – האוניברסיטה העברית, ירושלים,ישראל, ד"ר חנוך קסוטו, היחידה לנוירולוגיית ילדים, המרכז הרפואי הדסה , ירושלים,ישראל.

והמרכז הרפואי ניימכן באוניברסיטת ראדבוד, ניימכן, הולנד.